התמחויות רבייה

 

ישנן מגוון אדפטציות מורפולוגיות הקיימות בציקלידים: 1) קיום ביצי דמה על סנפירי גחון מוארכים - לדוגמא, לזכר (Ophthalmotilapia ventralis (Boulenger, 1898 ישנם סנפירי גחון מוארכים ובקצותיהם ביצי דמה. תפקיד ביצי הדמה הוא הטעיית הנקבה בזמן ההטלה. בעונת הרבייה, זכר מנופף בסנפיריו באנרגטיות בתחום הטריטוריה שלו על גבי סלע שטוח ובכך מושך את תשומת ליבן של נקבות הנמצאות באיזור ומנסה לשכנע אותן להטיל עמו. כאשר נקבה נעתרת לחיזוריו וההטלה מתחילה, מיד לאחר שהנקבה מטילה ביצה, הזכר מקרב את איבר מינו אליו הוא מצמיד את סנפירי הגחון עם ביצי הדמה אל המקום שבה הוטלה הביצה. הנקבה מבחינה בזוג ביצי הדמה, "חושבת" שהן ביצים אמיתיות שהיא לא הספיקה לאסוף, מנסה לאסוף אותן ובאותו רגע הזכר משחרר זרע וכך מפרה את התטולה בפי הנקבה.

 

זכר אופטילמוטילפיה ונטראליס


2) קיום ביצי דמה על סנפירי השת - באותו אופן ישנם אמנונים אשר פיתחו ביצי דמה על סנפיר השת. לדוגמא, הציקליד (Tropheus duboisi (Marlier, 1959, הטלה של ציקלידים אלו תהיה בצורה סיבובית, כאשר הנקבה תרכון על צידה, תטיל ביצה ותסתובב מייד לאסוף אותה ובאותו זמן הזכר ירכון על צידו, יחשוף בפניה את ביצי הדמה על סנפיר השת שלו בצמידות לאיזור בו הוטלו הביצים האמיתיות וישחרר זרע ויפרה את התטולה בפה הנקבה.

 

הטלת טרופאוס דובייסי הלמבה


3) גודל זוויג - ישנו שוני בין גודל הזוויגים במשפחות הציקלידים השונות באגם. הדגם הנפוץ ביותר הוא כאשר הזכר גדול מהנקבה, קיים במרבית דוגרי המצע. לדוגמא, הציקליד (Lamprologus callipterus (Boulenger, 1906 . דגם פחות נפוץ הוא כאשר הזוויגים בגודל זהה או כמעט זהה. נפוץ בעיקר בקרב ציקלידים דוגרי פה בי-פרנטלים. לדוגמא, הציקליד (Asprotilapia leptura (Boulenger, 1901. דגם נדיר מאוד הוא כאשר הנקבה גדולה משמעותית מהזכר. לדוגמא, ציקליד דוגר המצע Julidochromis regani (Poll, 1948. נקבה יכולה להטיל מאות ביצים בהטלה אחת, בעוד שנקבה של אמנון ממשפחת ה Julidochromis ממין אחר הקטנה משמעותית מהזכר, מטילה עשרות בודדות של ביצים.                                                                                                                       

4) Nuchal hump - מושג זה מתאר את המשך שריר הגב המזדקר בקדמת ראשו של זכר דומיננטי. לדוגמא, ציקליד דוגר הפה (Cyphotilapia gibberosa (Takahashi & Nakaya, 2003. בהרמון של ציקליד זה, זכר דומיננטי אחד השולט על הלהקה, 15-20 נקבות מטילות ו2-3 זכרים לא דומיננטיים. הזכר הדומיננטי ישליט סדר בלהקה ויפרה את כל הנקבות. כאשר ייחלש וינושל מהרמונו או ימות(כתוצאה מזקנה, טריפה וכו') הזכרים הלא דומיננטיים יתחרו ביניהם על השליטה בלהקה ורק אחד מהם יהפוך לזכר דומיננטי.

 

זכר סיפוטלפיה גיברוסה


נקבת סיפוטלפיה גיברוסה


5) זוויגים עם צבע שונה - דימורפיזם מופעי. בעונת הרבייה, זכר בעל טריטוריה יהיה בעל צבעים חזקים ומרשימים כדי למשוך את תשומת ליבן של הנקבות ולשכנען להטיל עמו. לעומת זאת לנקבה צבע כסוף-נחושתי. זכרים לא טריטוריאליים יהיו בעלי צבעים דהויים.

לדוגמא, הציקליד (Callochromis macrops (Boulenger, 1898.

 

זכר קאלכרומיס מאקרופס אנדולי

 

נקבה דוגרת פה- קאלכרומיס מאקרופס אנדולי

 

6) שימוש באור השמש לצורך הבלטת צבע -  הזכרים מנצלים את קרני השמש כדי להבליט את צבעיהם. לדוגמא, הציקליד (Enantiopus melanogenys (Boulenger, 1898. בעונת הרבייה, עשרות זכרים מתקבצים באזור הרבייה- משטח חולי בעומק של כ 15 מטרים. הזכרים בונים את קן ההטלה בצמידות אחד לשני. מעליהן שוחות עשרות רבות של נקבות המוכנות להטלה. כאשר הזכרים מבחינים בנקבות הם מתחילים להטות את גופם בזוויות שונות, קרני השמש פוגעות בגופם ומבליטות את צבעיהם. נקבה בוחרת את הזכר בעל הצבעים המרשימים והחזקים ביותר ומטילה עמו.

 

זכר אננטיופוס מלנוגניס