השפעת התחממות כדור הארץ על רביית הציקלידים באגם

 

בעקבות ההתחממות הגלובלית, במהלך המאה השנים האחרונות ישנה עלייה של 0.9 מעלות צלסיוס ב100 מטרים העליונים של מפלס האגם. כתוצאה מכך, נוצר גרדיאנט צפיפות חד בין שכבת המים העליונה לשכבת המים העמוקה, ועקב כך ערבול אנכי חלש יותר. קצב התחדשות הנוטריינטים יורד וחדירה אנכית של חמצן לשכבה העמוקה יותר, מצטמצמת. אגם טנגניקה הוא אנוקסי(ללא חמצן) כמעט לכל עומקו(החל מ100 מטר ואילך), לכן צמצום נוסף של ריכוז החמצן המומס במי העומק הוא קריטי לביוטה הקיימת.

בעומק של 100 מטר ואילך, האגם עשיר בנוטריינטים המגיעים מעלה באמצעות הערבול האנכי המתרחש בעיקר בזכות רוחות הסחר הדרום מזרחיות אשר נחלשו בעקבות התחממות האיזור. ערבול אנכי זה המעלה איתו את נוטריינטים אלו, הוא המרכיב העיקרי ליצרנות הראשונית בחלק העליון של מפלס האגם. כתוצאה מהידלדלות הנוטריינטים חלה ירידה ניכרת בכמות הזואופלנקטון. חלה פגיעה קשה בשרשרת המזון האקווטית במפלס העליון של האגם, עקב הרעבה של דגים זואופלנקטיבוריים. ביומאסת הפיטופלנקטון אשר נמדדה בשנת 2000 הייתה נמוכה ב70% מהביומסה שנמדדה בשנת 1975. הרכב הפיטופלנקטון השתנה כאשר ציאנובקטריה(אצה כחולית) הופכת ונהיית דומיננטית ככל שהתחממות כדוה"א נמשכת.

להתחממות הגלובלית מספר השלכות- דגיגים ודגים הניזונים מזואופלנקטון סובלים מהרעבה וכתוצאה מכך תמותה נרחבת יותר מבשנים עברו. כמו כן, עקב עלייה בטמפרטורת המים, תקופת הרבייה של ציקלידים הזקוקים לטווח טמפרטורה ספציפי לרבייה מצטמצמת, וכתוצאה מכך שפיעות מינים אלו הולכת ומצטמצמת, דבר המשליך גם על פגיעה בשרשרת המזון האקווטית.