תנאי גידול הטרופאוס בטבע לעומת תנאי גידולו באקווריום

כאשר אנו רוצים לגדל טרופאוסים באקווריום, עלינו לשאוף לדמות את התנאים במיכל שלנו במידת האפשר לתנאים שיש לדג בטבע, על מנת שישגשג ויפגין התנהגות טבעית ככל שניתן.                                              זוהי אינה משימה קלה שכן הטרופאוס הוא דג בעל דיאטה ספציפית, דג בעל דרישות טריטוריאליות והתנהגות בין מינית אגרסיבית.

בטבע, טרופאוס בוגר אינו שייך ללהקה/קבוצה. זכרים מחזיקים טריטוריה באזור השונית בקוטר של כמה עשרות סנטימטרים עד מטר ושומרים עליה בחירוף נפש. נקבות פוריות משוטטות בין טריטוריות הזכרים, ובוחרות את הזכר האטרקטיבי ביותר ומטילות עמו. נקבות דוגרות פה מוצאות מחסה בין הסלעים הרבים בשונית במשך מספר שבועות ולאחר מכן ממשיכות לדאוג לדגיגים מספר ימים לאחר הפיכתם עצמאיים. במשך תקופת הדגירה הנקבות ניזונות משכבת הביופילם(Auwfuchs) המצויה על הסלעים. הדגיגים הצעירים מסתתרים בין הסלעים במשך תקופה ארוכה, שם הם ניזונים משכבת הביופילם.                                     לעומת זאת, באקווריום הביתי חלק מתנאי הגידול הטבעיים בלתי אפשריים ליישום בעוד שאת חלקם קשה מאוד ליישם. לא ניתן לגדל באופן מלאכותי את שכבת הביופילם על הסלעים, לכן נקבות דוגרות פה ודגיגים הגדלים במיכל הקיבוצי יתקשו למצוא מזון כדרך הטבע. דגיגים צריכים לאכול באופן רצוף על מנת לגדול בצורה מהירה ותקינה ולכן האכלה יומית במזון בוגרים לא תספק להם תשובה הולמת לצורכי התזונה שלהם. נקבות דוגרות פה ייחלשו בצורה מהירה יותר לעומת תהליך הדגירה בטבע והדבר יכול להשליך על יכולת הדגירה(בליעת ביצים/פליטתן). כמו כן, קשה לספק מסלעה מסיבית שכן המגדל יצטרך אקווריום גדול מימדים ואחזקת האקווריום תהיה קשה.                                                                                                                   הפתרון לכך הוא להרכיב מסלעה שתהיה נוחה לתפעול בעלת מספר מוקדים: מוקד לכל זכר ומוקד שבו יסתתרו נקבות דוגרות פה, נקבות חלשות פיזית(לאחר דגירה) ודגיגים. מבנה הלהקה גם הוא פרט חשוב ותלוי במימדיו של המיכל: 2 זכרים ומספר מינימאלי של 8 נקבות באקווריום בעל המידות הקטנות ביותר האפשריות(100 ס"מ אורך, 50 ס"מ עומק, 50 ס"מ גובה). ככל שמידות המיכל גדולות יותר, ניתן ורצוי לשלב מספר גדול יותר של פרטים ולסדר את המסלעה בהתאם. הסיבה ליחס זכר:נקבה הנ"ל היא פיזור האגרסיביות של הזכרים אשר שומרים על הטריטוריה שלהם בקנאות ולהוטים להטיל עם הנקבות בכל עת.

על מנת למנוע מנקבות דוגרות פה להיחלש, ישנם מגדלים אשר נוהגים לבצע פעולת "חליבה" לחילוץ הלארוות והמשך גידולן ב"אינקובטור". במידה ופעולה זו מתבצעת כהלכה, היא מאפשרת לנקבה להתאושש במהירות, לחזור לאכול באופן תקין ולהתמודד ביתר קלות עם אגרסיביות ה"להקה" כלפיה. חשוב לדעת, שבזמן דגירת הפה הנקבה נתונה ללחץ ואגרסיביות רבה כלפיה מיתר שוכני האקווריום עם יכולת מינימאלית להסתתר לעומת התנאים שישנם בטבע.

תזונת הטרופאוס היא מאוד ספציפית. בטבע הדג מגרד אצות משכבת הסלע באופן רצוף במשך כל היום. לדג מעיים ארוכים ודקים המותאמים לעיכול איטי של האצות הקשות לפירוק. בין אצות אלו ישנם חסרי חוליות מיקרוסקופיים קלים לעיכול והם חלק אינטגראלי מתזונת הדג. באקווריום לא ניתן לגדל שכבת אצות זו ולכן יש לספק לדג מזון צמחוני איכותי מאוד המכיל כמות חלבון בכמות בינונית ואחוז נמוך של שומן ככל שניתן.

תנאים כימיים נוספים שיש לספק לדג: טמפרטורת מים 24-26 מעלות צלסיוס, רמת הpH היא 7.8-9.0 .